סמל שלמה שניידר ז"ל

שלמה שניידר
הדלקת נר בן 27 בנפלו
בן פנינה ויצחק
נולד בבלפוריה
בט' בכסלו תש"ז, 2/12/1946
התגורר בבלפוריה
שרת בחיל הים
יחידה: בסיס אשדוד
התגייס ב-יולי 1965
נפל בעת מילוי תפקידו
בד' בשבט תשל"ד, 27/1/1974
מקום נפילה: האגם המר
באזור סיני ותעלת סואץ
מקום קבורה:
הותיר: אישה, בן ובת, אם, שני אחים ואחות

קורות חיים

שלמה, בן פנינה ויצחק ז"ל, מניצולי השואה, נולד ביום ט' בכסלו תש"ז (2.12.1946) בבלפוריה.

למד בבית-הספר היסודי בבלפוריה ובעפולה, בבית-הספר החקלאי "כדורי" ובבית-הספר המקצועי "אורט" בעפולה. שלמה היה תלמיד חרוץ, אהוב על מוריו ומקובל על חבריו. מורהו סיפר עליו, כי "ניחן בכושר מנהיגות וידע לסחוף עמו את כל חבריו". הוא אהב מאוד את הטבע, חיבב בעלי-חיים, ובעיקר אהב את סוסו "בלקי", שטיפל בו בחיבה רבה, טיפחו ואילפו. בנעוריו אהב לעשות מעשי קונדס ותעלולים ואהב לשחק בכלי נשק ובחומרי חבלה, שידע להשיגם בדרכים שונות ומשונות. הוא ניחן בכישרון טכני, בחריפות מסחרית, בחריצות רבה, בתושייה וב"ידיים טובות". מעולם לא בחל בכל עבודה, ועסק במלאכות שונות. בעודו נער עבד אצל שכניו כדי לחסוך כסף.

שלמה גוייס לצה"ל במחצית יולי 1965 והוצב לחיל הים. לאחר הטירונות השתלם בקורס לטכנאי נשק תת-מימי. ביחידתו נחשב חייל טוב, הישגיו היו מצויינים והוא נמנה עם טובי הטכנאים בבסיס. בחוות דעתם כתבו עליו מפקדיו: "הוא ממלא את תפקידו לשביעות רצון הממונים עליו". על חלקו במלחמה בשנת 1967 הוענק לו "אות מלחמת ששת הימים".

לאחר ששוחרר משירות סדיר טיפל במשק של משפחתו במושב. ואחרי-כן היה אמרגן. שימש קבלן לסלילת כבישים ומתקין אנטנות. ולבסוף היה בעל חנות למוצרי חשמל.

שלמה היה איש אמיץ לב, נועז ועקשן מאוד. כל החלטה שקיבל השתדל למלא מתוך דבקות רבה. ומעולם לא נסוג בגלל קשיים. חברו סיפר עליו, כי "משחר נעוריו ידע לעמוד על דעתו, להילחם במרפקיו ולחתור קדימה, ללא מעצורים". על אף הקשיים הרבים שהיו מנת חלקה של משפחתו, היה אדם עליז, התייחס לחיים שלא מתוך כובד-ראש מוגזם וביקש למצות את כל הטוב שבהם. הוא היה איש רעים וקל להתיידד, אהב חיי חברה וידע להכניס אורחים. היה לו כושר ביטוי ויכולת שכנוע, ומאחר שהיה נבון ידע לבחון כל עניין במחשבה שקולה ומעמיקה. כל ימיו היה בן משפחה נאמן, אח טוב, בעל מסור ואב אוהב.

כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים לא גויס שלמה והדבר צערו מאוד. לכן עשה מאמצים רבים לסייע לחיילים הלוחמים בחזית. הוא ארגן התרמות, עודד נשים לאפות עוגות ומדי יום ביומו היה יוצא במכונית עמוסה לחלק ממתקים ועוגות בקרב החיילים בסיני וברמת הגולן. כחודשיים לאחר תום הקרבות גויס לשירות מילואים.

ביום ד' בשבט תשל"ד (27.1.1974) ליד כספרית שעל גדות האגם המר, נפל בעת מילוי תפקידו כשהתפוצץ מצבור תחמושת של המצרים.

הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקרית-שאול. השאיר אחריו אישה, בן ובת, אם, שני אחים ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל.

במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "שלמה ז"ל ליווה אותנו, הן בשירות חובה והן בשירות מילואים, שירות שביצע במסירות וביעילות. זוכרים אנו את שלמה, את בת-הצחוק החמימה והכנה שהייתה בפניו העולזות, את מסירותו, שלעתים לא ידעה גבול, לחבריו ליחידה, הצעירים ממנו והקשישים ממנו".

משפחתו הוציאה לאור ספר לזכרו בשם "רעם ביום בהיר", ובו דברי זיכרונות של בני המשפחה ושל חברים, דברי שיר, מכתבים ותצלומים; בית-הספר המחוזי "יזרעאל" בעפולה שתל לזכרו חמישים שתילים ביער של הקרן-הקיימת.