רס"ל ניר קריצ'מן ז"ל

ניר קריצ'מן
הדלקת נר בן 23 בנפלו
בן הדס ופניאל
נולד בחדרה
בכ"ט באייר תשל"ט, 26/5/1979
התגורר בחדרה
שרת בחיל הים
יחידה: קומנדו הימי
התגייס ב-8.1.98
נפל בפעילות מבצעית
בי' באייר תשס"ב, 22/4/2002
מקום נפילה: שכם
באזור יהודה ושומרון
מקום קבורה: חדרה
חלקה: 6, שורה: 1, קבר: 3.
הותיר: הורים, אח - רן ואחות - סיון

קורות חיים

ניר נולד בחדרה ב-26.5.1979. אח לרן הבכור. תמיד שובב, חייכן ומוקף חברים. את ילדותו בילה בחוג המשפחה והחברים עם הרבה טיולים, ים והמון חברים ופעילות. רק טבעי היה, שימי ההולדת לדוגמא התקיימו בחיק הטבע.

ביום הולדתו התשיעי הגיש לו יובל ויצמן, חברו, תוכנת מחשב "בדיחמין למחשב" ובהקדשה כתב יובל לניר: "על העזרה הרבה שהגשת לי במשך התקופה הקשה שעברתי, על טוב ליבך, על חברותך הכנה, על כל אלה ברצוני להודות לך ולברך אותך שה' יעניק לך בריאות ויצלח את דרכך. מאחל מכל הלב חברך האוהב יובל וכל בני משפחת ויצמן". אות וזכר לתאונת דרכים שעבר יובל וניר לא עזב אותו לרגע, טיפל ועזר לו.

ניר למד בביה"ס היסודי "ארלוזורוב", בי"ס בו למד גם אביו פניאל וסבו יעקב. לאחר סיום כתה ח' עבר ניר לבי"ס תיכון חדרה, בו למד במגמה ראלית פיסיקאלית ארבע שנים.

ארבע שנים אינטנסיביות של המון פעילות חברתית וגם קצת לימודים. ניר עבר קורס מש"צים והצטיין בתחום השל"ח ועל כך קבל תעודת הצטינות והוקרה מבית הספר ומהגדנ"ע. ניר השקיע הרבה ממרצו בספורט, התאמן במכון הכושר ואף זכה במגן במקום ראשון בדחיקת חזה.

את ההכנה לצה"ל עשה ניר בהשקעה ארוכה ומתמשכת. כמו אחיו הגדול, התאמן בחוג כושר קרבי שאורגן ע"י הגדנ"ע והיה בין המתמידים בו. אך טבעי היה, שבכיתה י"א בחופשת הפסח יצא ניר לגיבוש שייטת במסגרת גדנ"ע ים. ניר עבר את הגיבוש ויצא לקורס צלילה. תעודת הגמר של הקורס חתומה בידי סא"ל יוסי קורקין מנופלי השייטת באנצריה.

בחוג המשפחה יצאנו לטיולים ולחיק הטבע בכל הזדמנות. ניר גדל על ערכי ידיעת הארץ ואהבת המולדת ואך טבעי היה שביום גיוסו, אף שהחל את המסלול הצבאי במסגרת קורס טייס, פנה לאחר שהודח למסלול בשייטת.

חברו לקורס הטייס תום כותב: "... תמיד הדהים, ריתק וקנה אותי הניגוד הזה שבין המראה החיצוני המסוקס, הבריון והחזה שלך, לנפש העדינה, הרגישה והשברירית שלך. תמיד היה נראה לי שכן, אתה אוהב את השרירים שלך, אבל באיזה שהוא מקום לא נעים לך והיית עושה הכל שאנשים יראו איזה בן -אדם חם, עדין, רגיש ומקסים אתה. לא היית צריך להתאמץ או משהו כזה, זה בא באופן טבעי .... חברות מתחילה ברגעי משבר.... ומאז אותם רגעי משבר, אתה איתי כל הזמן.... תמיד היה לנו כיף, היינו צוחקים ומדברים על הכל: בחורות, אנשים, עליי, עליך, מכוניות, נגרות, משפחה, עסק משותף, גלישת רוח, צבא, פולנים, על הכל .... קריצי, גרמת לי לכל כך הרבה רגעי אושר.... אני אומר לך בלב שלם ומחוייך - אתה גאון!!!..."

כותבת נעמה, חברתו של ניר בתקופת התיכון והצבא: "... נראה לי מוזר מאוד למסור לכם שתהיו חזקים, כי איך אפשר להיות חזק בלי ניר שחיזק אותנו תמיד... אבל לא נותרו לנו הרבה אפשרויות וצריך להיות חזקים כדי שיהיה לנו כוח להמשיך ולהחיות את הזכרונות. יש לנו מלאך ששומר עלינו ואני יודעת שהוא שומר עלי ומחשבה זו מחזקת אותי בכל פעם מחדש. תמיד כשהיו בעיות במצב הבטחוני הייתי מתקשרת לניר, הוא ידע להגיד את האמת בדרך הכי מרגיעה ולתת לי בטחון כי הוא שם נילחם בשבילנו והבטחון הזה תמיד ישאר לי. המלחמה הזו לא הרתיעה את ניר, אני חושבת שלהפך, היא דירבנה אותו לעשות את מה שהוא יודע הכי טוב ... "

ניר שרת בצבא ארבע שנים ושלושה חודשים. בנופלו היה כשלושה חודשים לפני השחרור. במסגרת הלחימה המתמשכת בטרור בשנתיים האחרונות היה בין אלו שפעלו ללא לאות בפעילות מבצעית שבה השתתפו יחידות רבות. ניר היה בין אלו שהשתלטו על ספינת הנשק "קארין איי" ונראה היה שזו תהיה גולת הכותרת של פעילותו הצבאית. אך הסתבר שגם פעילות ענפה בכיבוש מחנה הפליטים בג'ינין לא אפשרה לנוח על זרי הדפנה. ניר וחבריו ליחידה, כמו גם יחידות אחרות, המשיכו ללא הפסק לסרוק ולתפוס מחבלים אין ספור.

ב-22.4.2002 ביום השני לסריקות, נפגע ניר מטווח קצר בראשו ע"י מחבלים שהיו מבוקשים מספר שנים. שניות מספר לאחר מכן הרגו חבריו את המחבלים. ניר פונה לבית חולים "תל השומר" אך פציעתו האנושה הביאה למותו. ניר, בעל הגוף הגדול והאתלטי, לא הצליח לשרוד מול כדור שפילח את ראשו.

מפקדו דרור כותב: "דווקא ההימצאות בין גלי הים, מעלה את הזכרונות החזקים ביותר ממך. בימים של ים סוער, היית מוצא אותי, ובחיוך המיוחד שלך היית שואל "יש מצב שאני יורד למפרץ עם הקייק גלים?" כמובן שלא הייתי מסוגל לסרב לך, ואחרי שעה הייתי יורד למזחים לוודא מהצד שהכל בסדר. רואה אותך מרחוק, דמות חסונה בחליפת גלישה, חותרת בתוך הקייק הצהוב, עולה ויורדת בין הגלים והקצף הלבן, ובלב שקט הייתי ממשיך בדרכי בידיעה שיש על מי לסמוך .... עשרות פעולות בצענו ... ביבשה, באויר ובים ... לכל מקום אליו הגעת היית שוטף את הפנים, מרטיב ומסדר את השער כאילו אנחנו הולכים למסיבה או משהו כזה ומתחיל להתענין, מה אפשר לעשות, ומי נגד מי, תמיד פעיל. תמיד סקרן. עם הומור מיוחד, שלא תמיד היה מובן ... בשנה האחרונה היית בצוות הותיק והמוביל ביחידה. תמיד קדימה. תמיד נותנים דוגמא אישית. במשימות הכי מורכבות וקשות. ... בכולם בלטה דמותך המיוחדת, בצורת ההליכה המוזרה שלך, שלא ניתן היה לטעות בה גם בחשכה. בדמותך הרחבה והמעט מגושמת לעיתים, אבל תמיד שקט, בטוח בעצמך, לא נכנע ללחץ הסביבה. עובד בקצב שלך, הרגוע, הבטוח. בכל הצטרפות שלי למבצע איתך ועם הצוות, הייתי מתמלא גאווה פנימית על הזכות שניתנה לי לפקד על לוחמים כמוך. איתך ועם הצוות ידעתי שהכל אפשרי, שיש על מי לסמוך, ובמידה ונקלע לצרה, גם נדע לצאת ממנה. ... אני עוד זוכר שבמהלך הקרב הבחנתי בזווית העין בפציעתך ואת חביריך נלחמים כמו שצריך, מגיבים בשניות ומחסלים את המחבלים שפגעו בך. נשארנו עם מקום חסר בצוות, .... עם חור עמוק בלב, .....לא נוכל למלא את מקומו של ניר. אבל, אני מבטיח לנסות, בכל הכוח ..... "

ומוסיף המש"ט רם: "...לוחם עשוי ללא חת, מהטובים שבלוחמי הקומנדו הימי ... ניר שילב את הכוח, העוצמה והערכיות יחד עם יכולת מקצועית מרשימה. לצד אלה, ניחן באופי המיוחד אשר הכרנו ואהבנו כל כך ...נזכור את הצחוק המתגלגל, ההומור החריף והשנון והאנרגיה הבלתי נגמרת. נזכור את ניר החבר הטוב, שעשה הכל למען חבריו, נזכור את ניר הלוחם, תמיד קדימה, חותר למגע עם האויב, מסתער בראש הצוות... "



כמו צפור רבת יופי והוד ריחף ניר בעולמנו, קצר היה מעופו, קצר מידי, אבל בכולנו הוא נגע בכנפיו הרחבות והשאיר את חותמו לעד.

(מש' ווימן)



ראיתי ציפור רבת יופי.

הצפור ראתה אותי,

ציפור רבת יופי כזאת

לא אראה עוד

עד יום מותי.

(נתן זך)