רס"ר נתן נתי הרמתי ז"ל

נתן הרמתי
הדלקת נר בן 28 בנפלו
בן אריאלה וצבי
נולד בחיפה
בי"א באלול תשט"ז, 18/8/1956
שרת בחיל הים
יחידה: קומנדו הימי
התגייס ב-נובמבר 1974
נפל בעת מילוי תפקידו
בט"ז בניסן תשמ"ה, 6/4/1985
מקום נפילה: עתלית
באזור חיפה,כרמל וגליל מערבי
מקום קבורה: תל אביב - קרית שאול
אזור: 1, חלקה: 16, שורה: 4, קבר: 24.
הותיר: רעיה, הורים, אח ואחות

קורות חיים

בנם בכורם של אראלה וצבי הרמתי, נולד בחיפה ביום 18.8.56. בילדותו עברה משפחתו לגור ברמת-אביב שם גדל.

נתי בוגר תיכון "אליאנס", במגמה הריאלית. היה תלמיד מצטיין, פעיל בחברת התלמידים בצופים ובגדנ"ע ואהוב על מוריו וחבריו.

אהב ספורט - משחקי כדור וגלישה, קריאה, קולנוע והאזנה למוסיקה.

בנובמבר 1974 התגייס לצה"ל ובחר להתנדב לשייטת. בחירתו הייתה מפתיעה, חזותו הביישנית משהוא, נטעה תחילה בלב חבריו את הרושם שהגיע ילד עירוני מפונק, אך עד מהרה נוכחו כולם לדעת כי נתי קורץ מחומר מיוחד ואכן סיים את המסלול הקשה והפך ללוחם.

לאחר 4 שנות שירות השתחרר נתי בדרגת רס"ר. מיד עם שחרורו נסע לטיול ארוך בדרום אמריקה ובשובו נישא לחברתו דלית, והחל ללמוד משפטים באוניברסיטת ת"א.

נתי היה תלמיד מצטיין בפקולטה ונבחר כחבר מערכת בכתב העת "עיוני משפט".

לאורך השנים לאחר שחרורו שמר על קשר הדוק עם היחידה ונקרא רבות לשרות מילואים ממושך, גם בתנאי קבע, כמדריך לוחמים ביחידה.

נתי סיים את לימודיו והיה בתום ההתמחות כשנקרא לשרות המילואים האחרון שלו באפריל 1985.

הוטל עליו להדריך קבוצת חיילים, שהיו בגיבוש ליחידה. במהלך תרגיל טיפוס על גשרון מסילת הברזל ליד עתלית, ניצב נתי בקצהו של הגשרון הצר, שבמרכזו עוברים פסי הרכבת. הוא כרע על ברכיו, כשגבו לכיוון צפון, במרחק של כמטר מהפסים והביט למטה בחיילים שטיפסו על החבל, כשעברה הרכבת.

רעש הגלים ורחש הרוח בצמרות העצים הבליעו את קולה של הרכבת בהתקרבה. נהג הקטר לא צפר למרות שנדרש לעשות כך ומדרגה שלא הוכנסה בלטה מן הקטר. נתי נפגע אנושות בראשו והועף חזרה לים שכל כך אהב.

חמישה ימים נאבק על חייו בבית החולים רמב"ם בחיפה.

חמישה ימים עמדו הרופאים ליד מיטתו משתאים נוכח רצון החיים העז שפיעם בו.

למרות פגיעתו הקשה וחסרת הסיכוי, הרצון העיקש שהדריך אותו במסלול הקשה בצבא, בפקולטה למשפטים ובתחילת דרכו כעו"ד צעיר - לעשות הכל טוב וביסודיות - סירב להיכנע.

לבסוף, ב-6.4.1985, יום שבת, א' חוה"מ פסח תשמ"ה, נפטר נתי באותה מחלקה שבה נולד 29 שנה לפני כן.

באותם ימים שמשה מחלקה זו כמחלקת יולדות ותינוקות.

בבדיקה לאחר מותו נוכחו החוקרים לדעת שלמרות שהמתינו לרכבת, שמעו אותה רק כאשר היה הקטר במרחק שניות ספורות מהם. התברר גם שהמדריכים היו אכן צריכים להימצא על הגשרון כדי לקשור את החבלים ולוודא מידי פעם שהם קשורים היטב. נתי כאדם בעל חוש אחריות מפותח ראה צורך לעמוד למעלה כדי לוודא שלא יקרו תקלות - ושילם על כך בחייו.

נתי היה יפה תואר, שובה לב ועין, נעים הליכות, עדין, שקט וחייכני, רציני ואחראי, הנחוש בהחלטותיו ואינו נרתע מקשיים. הוא היה הומניסט, שאף לשלום עם אויבנו והאמין ששלום כזה יבוא.

"כזה היה" - אמר עליו מפקדו במכתב ששלח למשפחתו לאחר מותו: "אדם זהיר ויסודי. חייל מעולה הן כלוחם והן כמדריך. על נתי יכולת להטיל כל משימה וידעת שהיא תבוצע היטב. עם שחרורו משרות סדיר עבר למערך המילואים ועסק בהדרכת חניכים - תפקיד שיוחד לטובי הלוחמים במילואים. בכל שירותו התגלה כאדם שקול, בהיר מחשבה ודבק במשימתו עד הסוף. עם מותו נקטף בן, בעל ואדם נהדר"