טוראי מנחם בקר ז"ל

מנחם בקר
הדלקת נר בן 19 בנפלו
בן שרה ושמואל
נולד בראשון לציון
בי' בניסן תרצ"א, 28/3/1931
שרת בחיל הים
יחידה: זירת ים סוף
נפל בעת מילוי תפקידו
בכ"ז בשבט תש"י, 14/2/1950
מקום נפילה: נגב
באזור השפלה הדרומית והנגב
מקום קבורה:

קורות חיים

בן שמואל ושרה. אביו- בנו של אחד מוותיקי-הישוב, ממייסדי הרטוב; אמו- בתו של אחד מראשוני החקלאים בראשון-לציון.

נולד ביום י' בניסן תרצ"א (28.3.31) בראשון-לציון. סיים בהצטיינות את לימודיו בבית-הספר היסודי במושבה וזכה בסטיפנדיה; למד שנתיים בגמנסיה "הרצליה" בתל-אביב, אך בפרוץ מלחמת הקוממיות עבר לגמנסיה הריאלית במושבתו. מילדותו היה מדריך ב"המכבי הצעיר" ומפקד בו; כן היה פעיל בגדנ"ע. הצטיין בענפי הספורט השונים ובעיקר בשחיה ואף ייצג את מושבתו בתחרויות ארציות וזכה בפרסים. בשל סגולות נפשו האצילה התחבב על חבריו וחניכיו הוקירוהו. במסגרת גדנ"ע היה למופת בדייקנותו ובמסירותו לכל פעולה, תוך הבנת המטרה הנעלה. לא נסוג מפני הסכנה שבמסע-ברגל (שנערך בל"ג בעומר תש"ו) בשבילי ההרים מראשון-לציון לעטרות ועל אזהרת-הוריו השיב, כי דווקא מפני הסכנה עלינו להרבות בסיורים בדרכי ארצנו ולהוכיח את מציאותנו.

מפקדו, יואל דרובין, נפל באותו סיור וכמה מחבריו נפצעו; אך למרות זעזועו ואבלו רשם מנחם בימים ההם, כי "לנו, בני הארץ, עוד נכונו ימים קשים ומאבק קשה. את ארצנו לא נקבל במתנה; נצטרך ללחום עליה". בחורף תש"ח המשיך את לימודיו בגמנסיה שבמושבה, אבל יחד עם בני-גילו, ילודי 1931, עזב את המחלקה השביעית תוך היענות של התלהבות לצו-גיוס לאימונים. במכתביו מן המחנה להוריו ולחבריו הוא מגלה נכונות להקרבה, הומור טוב בקשר לחיי צבא ואף הגות על החיים בכלל ועל חיינו בארץ בפרט.

כשניתן צו-גיוס מלא לבני-גילו הוצע לו שחרור כמפקד "המכבי הצעיר" במושבתו, אך הוא ראה את קבלת השחרור לשם שירות המולדת בעורף כ"השתמטות" והציע למסור את התפקיד הזה לחברו, בין יחיד להוריו, באמרו לאמו: "לכם יש עוד ילדים; לא תישארו ערירים אם אפול". נכנס לשרת בחיל-הים ולא מנע מעצמו כל עבודה קשה. נשלח לקורס מפקדי-סירות והצטיין בלימודים ובפעולות חתירה ושיט. עבר קורס-חובלים והצטיין גם בו. אחרי חתימת הסכם שביתת-הנשק שוחרר לחצי-שנה לשם סיום-לימודיו בגמנסיה ולאחר מכן חזר לשירותו בחיל-הים ונשלח לאילת. יחד עם שניים מחבריו נבחר לחזור אל קורס קצינים, אבל מפני שנתקשרו בכל נימי-נפשם לנוף ולמשימות הקשות בהחייאת השממה נעתרו מפקדיהם לבקשותיהם והם הוחזרו לאילת. נפל ביום כ"ז בשבט תש"י (14.2.1950) בשעת מילוי תפקידו והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בראשון-לציון.