רב"ט שלמה אוזן ז"ל

דברים לזכרו - שאול רובין


היה זה ביום חמישי 21.5.70, אמרו לי שבאים שני חברים חדשים להחליף אותנו (אותי ואת חברי). אמרו לי להדריך אותם בלילה שהגיעו וצריך הייתי לבחור באחד משניהם שישאר אתי. כשעזבתי, בחרתי את הטיפוס האחראי ביותר שהיה... שלמה.
ביום שישי אנשי המוצב עבדו כל הלילה במילוי שקים. אנשי המוצב היו ברובם נחלאים ואנו, אנשי חיל הים סופחנו אליהם ביום שישי. התנדב שלמה לעבוד במטבח כדי לעזור לחבריו.
בליל שישי השתלב שלמה יפה בעבודת המכ"ם ושוחחתי אתו כדי להכירו, כיוון שהיה חדש במוצב.
בשבת בבוקר הורדנו את המכ"ם ובשעה 5.00 נכנס מפקד המוצב אלינו לבונקר, פנה אלי ואמר שהוא צריך את אוזן - כשיקום משנתו - לעבודה במטבח. כי הוא אינו עושה בעיות, תמיד מתנדב ואף פעם עייף.
בשעה 11.00 נכנסו שני כלי רכב למוצב (באו לבקר את חיילי המוצב) ברגע שראו המצרים כלי רכב נכנסים למוצב, ירו מטח של פגזי 120 מ"מ. השעה היתה 11.15. החברה שמעו את יציאת הפגז ואז כולם נמלטו לבונקרים. שלמה, והחברים שהיו אתו, כולל האורחים שהגיעו למוצב, רצו מיד לבונקר המטבח שהוכיח את יעילותו פעמים רבות, - מספר שאול, - פגז אחד בודד נפל על בונקר המטבח (יתכן והיה פגז עם השהיה) חדר פנימה, הרג - 7 - ופצע שנים. באותו רגע הגיע אחד הפצועים מהמטבח לבונקר מס' 1. מיד רץ הקשר מאותו בונקר כדי להביא תרופות שהיו בבונקר המטבח, נכנס וראה את האסון - 7 הרוגים מפגיעות פנימיות בלבד ופצוע 1. הקשר חזר בריצה ובצעקות כשכולו רועד ונבוך קרא לרופא, הרופא רץ מיד לשם ומצא כבר את החובש (יאיר מהנח"ל) מבונקר אחר, ששמע בקשר הפנים, על המקרה והיה שם. הרופא הגיע, טיפל בפצועים וקבע את מותם של ההרוגים. ביניהם שלמה, רס"ן שני ואחרים.